כבר היום אנחנו מגדלים מספיק אוכל ל-10 מיליארד איש… ובכל זאת לא מצליחים לחסל את הרעב העולמי

הטענה הרווחת היא כי קיים מחסור של מזון בעולם, וכי חקלאות קונבנציונאלית היא בלתי נמנעת על מנת לספק את צרכי האנושות. בפועל תלוי את מי שואלים ואיך בודקים...

מאמר מתורגם מאת מאת ד"ר אריק הולט-גימנז, חוקר מערכות מזון ואגרואקולוג, מנהל עמותת "ראשית אוכל" (Food First)

מחקר חדש מאוניברסיטת מקגיל ואוניברסיטת מינסוטה שפורסם בכתב העת Nature השווה גידולים אורגניים וקונבנציונליים מ-66 מחקרים ולמעלה מ-300 ניסויים (Seufert, Ramankutty & Foley, 2012) החוקרים מצאו שבממוצע המערכות הקונבנציונליות הפיקו יבול רב יותר מהחוות האורגניות ב-25% - בעיקר כשמדובר בדגנים, וכתלות בתנאים.

החוקרים אימצו את התפיסה הקונבנציונלית העכשווית, וטענו בעד שילוב של חקלאות קונבנציונלית ואורגנית, כדי לעמוד ב"אתגר הכפול של האכלת האוכלוסיה הגדלה, שכוללת את הדרישה הגוברת לבשר ולתזונה עשירה בקלוריות, ובמקביל מיזעור ההשפעות הסביבתיות הגלובליות." למרבה הצער, לא המחקר ולא התפיסה הקונבנציונלית מתייחסים לגורם האמיתי.


רעב נגרם על ידי עוני ואי-שיווין, לא מחסור. במשך שני העשורים האחרונים הקצב של ייצור המזון הגלובלי גדל מהר יותר מהקצב של צמיחת האוכלוסיה העולמית. העולם כבר היום מייצר מזון שמספיק כדי להאכיל יותר מפי 1.5 מכמות האנשים על פני כדור הארץ. כמות זו מספיקה כדי להאכיל 10 מיליארד בני אדם, שיא בגודל האוכלוסיה שנצפה להגיע אליו רק ב-2050. אבל האנשים שמרוויחים פחות מ-2$ ביום - רובם חקלאים דלים במשאבים שמעבדים חלקות אדמה קטנות - לא יכולים להרשות לעצמם לקנות את המזון הזה.

במציאות, הרוב הגדול של גידולי הדגנים המתועשים משמשים לביו-דלקים ולמזון לתעשיית בעלי החיים, ולא כדי להאכיל את מיליארד הרעבים בעולם. הקריאה להכפיל את ייצור המזון עד 2050 תקפה רק אם נמשיך לתעדף את התעשיות הצומחות של משק החי ושל כלי הרכב על פני אנשים רעבים. אבל מה לגבי "פער התפוקות" הנתון במחלוקת בין החקלאות הקונבנציונלית לאורגנית?


למעשה, מה שהמחקר החדש הזה מראה לנו זה עד כמה פער התפוקות בין החקלאות הקונבנציונלית לאורגנית קטן לעומת מה שהניחו מבקרי החקלאות האורגנית. לאמיתו של דבר, עבור יבולים רבים הוא מינימלי. עם פיתוחים חדשים בתחום השבחת הזרעים עבור מערכות אורגניות, ועם המעבר של חוות אורגניות מסחריות למערכות חקלאות מגוונות אשר מראות יבול עודף, פער התשואות הזה יצטמצם אף יותר.

Rodale, המחקר הרץ הארוך ביותר שמשווה זו לצד זו חקלאות קונבנציונלית עם כימקלים לשיטות אורגניות (כבר 47 שנים) מצא שיבול אורגני מגיע לשיוויון עם יבול של חקלאות קונבנציונלית בשנים טובות, ומגיע להישגים טובים יותר בתנאי בצורת ולחץ על הסביבה - תכונה קריטית כאשר שינויי האקלים מציגים תנאי מזג אוויר קיצוניים יותר ויותר. מעבר לכך, שיטות חקלאות אקולוגיות (שיטות חקלאות ששומרות על אקו-סיסטם מגוון) מייצרות עמידות גבוהה יותר לאירועי אקלים קיצוניים אשר באה לידי ביטוי בפגיעות נמוכה יותר וחקלאות בת קיימא לטווח ארוך יותר.


כבר היום אנחנו מגדלים מספיק אוכל ל-10 מיליארד איש… ובכל זאת לא מצליחים לחסל את הרעב העולמי

הטענה הרווחת היא כי קיים מחסור של מזון בעולם, וכי חקלאות קונבנציונאלית היא בלתי נמנעת על מנת לספק את צרכי האנושות. בפועל תלוי את מי שואלים ואיך בודקים...

מאמר מתורגם מאת מאת ד"ר אריק הולט-גימנז, חוקר מערכות מזון ואגרואקולוג, מנהל עמותת "ראשית אוכל" (Food First)

מחקר חדש מאוניברסיטת מקגיל ואוניברסיטת מינסוטה שפורסם בכתב העת Nature השווה גידולים אורגניים וקונבנציונליים מ-66 מחקרים ולמעלה מ-300 ניסויים (Seufert, Ramankutty & Foley, 2012) החוקרים מצאו שבממוצע המערכות הקונבנציונליות הפיקו יבול רב יותר מהחוות האורגניות ב-25% - בעיקר כשמדובר בדגנים, וכתלות בתנאים.

החוקרים אימצו את התפיסה הקונבנציונלית העכשווית, וטענו בעד שילוב של חקלאות קונבנציונלית ואורגנית, כדי לעמוד ב"אתגר הכפול של האכלת האוכלוסיה הגדלה, שכוללת את הדרישה הגוברת לבשר ולתזונה עשירה בקלוריות, ובמקביל מיזעור ההשפעות הסביבתיות הגלובליות." למרבה הצער, לא המחקר ולא התפיסה הקונבנציונלית מתייחסים לגורם האמיתי.


רעב נגרם על ידי עוני ואי-שיווין, לא מחסור. במשך שני העשורים האחרונים הקצב של ייצור המזון הגלובלי גדל מהר יותר מהקצב של צמיחת האוכלוסיה העולמית. העולם כבר היום מייצר מזון שמספיק כדי להאכיל יותר מפי 1.5 מכמות האנשים על פני כדור הארץ. כמות זו מספיקה כדי להאכיל 10 מיליארד בני אדם, שיא בגודל האוכלוסיה שנצפה להגיע אליו רק ב-2050. אבל האנשים שמרוויחים פחות מ-2$ ביום - רובם חקלאים דלים במשאבים שמעבדים חלקות אדמה קטנות - לא יכולים להרשות לעצמם לקנות את המזון הזה.

במציאות, הרוב הגדול של גידולי הדגנים המתועשים משמשים לביו-דלקים ולמזון לתעשיית בעלי החיים, ולא כדי להאכיל את מיליארד הרעבים בעולם. הקריאה להכפיל את ייצור המזון עד 2050 תקפה רק אם נמשיך לתעדף את התעשיות הצומחות של משק החי ושל כלי הרכב על פני אנשים רעבים. אבל מה לגבי "פער התפוקות" הנתון במחלוקת בין החקלאות הקונבנציונלית לאורגנית?


למעשה, מה שהמחקר החדש הזה מראה לנו זה עד כמה פער התפוקות בין החקלאות הקונבנציונלית לאורגנית קטן לעומת מה שהניחו מבקרי החקלאות האורגנית. לאמיתו של דבר, עבור יבולים רבים הוא מינימלי. עם פיתוחים חדשים בתחום השבחת הזרעים עבור מערכות אורגניות, ועם המעבר של חוות אורגניות מסחריות למערכות חקלאות מגוונות אשר מראות יבול עודף, פער התשואות הזה יצטמצם אף יותר.

Rodale, המחקר הרץ הארוך ביותר שמשווה זו לצד זו חקלאות קונבנציונלית עם כימקלים לשיטות אורגניות (כבר 47 שנים) מצא שיבול אורגני מגיע לשיוויון עם יבול של חקלאות קונבנציונלית בשנים טובות, ומגיע להישגים טובים יותר בתנאי בצורת ולחץ על הסביבה - תכונה קריטית כאשר שינויי האקלים מציגים תנאי מזג אוויר קיצוניים יותר ויותר. מעבר לכך, שיטות חקלאות אקולוגיות (שיטות חקלאות ששומרות על אקו-סיסטם מגוון) מייצרות עמידות גבוהה יותר לאירועי אקלים קיצוניים אשר באה לידי ביטוי בפגיעות נמוכה יותר וחקלאות בת קיימא לטווח ארוך יותר.


המאמר ב-Nature שבחן יבול במושגים של טונות לדונם לא בחן יעילות (כלומר, יבול ליחידות של מים או אנרגיה) ולא בחן השפעות חיצוניות סביבתיות (כלומר, העלויות הסביבתיות של ייצור במונחים של פליטת גזי חממה, סחף קרקעות, אובדן המגוון הביולוגי וכו'). בנוסף, הוא אינו מזכיר כי המחקר בתחום החקלאות הקונבנציונלית זכה ל-60 שנות תמיכה מאסיבית של המגזר הפרטי והציבורי, אשר השקיעו בשיפורים גנטיים של היבול, תמיכה אשר מגמדת את המימון שקיבלה החקלאות האורגנית ביחס של 99 ל-1.

הביצועים הטובים יותר של החקלאות הקונבנציונלית על פני שיטות אורגניות עשויים לרמוז על שתי גישות שהן במהותן חוות של מונוקולטורה (גידול חקלאי מסוג אחד על חלקת האדמה). 
ההשוואה המטעה הזו מגדירה חקלאות אורגנית באופן אשר מוליך את הקוראים שולל ומוסיף נקודות לחקלאות הקונבנציונלית. אין כמעט הכרה בכך שמחצית מהמזון בעולם מיוצר על ידי מיליארד וחצי חקלאים שמעבדים חלקות קטנות שבהן מונוקולטורה מכל סוג אינה יציבה.
פוליקולטורה (שיטת עיבוד חקלאי הדוגלת בגידול רב-זני על אותה חלקת אדמה, תוך חיקוי המערכת האקולוגית הטבעית) לא מסחרית טובה יותר עבור תזונה מאוזנת והפחתת הסיכון, ויכולה לשגשג ללא כימיקלים. שיטות חקלאות אקולוגיות אשר שמות דגש על מגוון גידולים עשיר בזמן ובמרחב משמרות את האדמה והמים. כמו כן, הוכח ששיטות אלה מייצרות את התוצאות המהירות, המובחנות והיציבות ביותר. באזורים שבהם האדמה כבר דולדלה על ידי כימיקלים מחקלאות קונבנציונלית, שיטות חקלאות אקולוגיות יכולות להגדיל את הפריון ב- 300% - 100%.


זו הסיבה לכך שהנציג המיוחד של האו"ם בנושא הזכות למזון פרסם דו"ח אשר קורא למען רפורמות מבניות ומעבר לחקלאות אקולוגית (De Schutter 2010). זו הסיבה לכך ש-400 מומחים שהוזמנו ל- International Assessment on Agriculture, Science and Knowledge for Development (IAASTD 2008) הסיקו גם הם שחקלאות אקולוגית וכלכלות מזון מקומיות
(לעומת השוק הגלובלי) הן האסטרטגיות הטובות ביותר על מנת להילחם בעוני וברעב.

הגדלת הפיריון של חקלאים דלים במשאבים הינה מרכיב אחד בחיסול הרעב, אבל האופן שבו זה נעשה - והאם החקלאים האלה יכולים לזכות בגישה ליותר אדמה - יעשה הבדל גדול במאבק בעוני ובהבטחה של פרנסה יציבה. השיטות הקונבנציונליות שבהן משתמשים חקלאים עניים כבר במשך עשורים, מראות תוצאות עגומות בהקשר זה. האם חקלאות קונבנציונלית יכולה לספק את המזון שאנו זקוקים לו על מנת להאכיל 10 מיליארד איש עד 2050? בהינתן שינוי האקלים, התשובה לכך היא "אולי". השאלה היא, באיזה מחיר חברתי וסביבתי? על מנת לחסל את הרעב העולמי אנחנו חייבים לחסל את העוני ואת אי השיוויון. כדי לעמוד באתגר הזה, גישות חקלאות אקולוגיות ורפורמות מבניות, שיבטיחו שחקלאים דלים במשאבים יקבלו את האדמה והמשאבים שהם זקוקים להם עבור פרנסה יציבה, הן הדרך הטובה ביותר שתוביל אותנו קדימה.


תורגם ע"י עיינה. תודה למחבר המאמר, שנתן לנו את ברכתו לתרגום המאמר לעברית.
קרדיט: Institute for Food and Development Policy/Food First